16 Hertsel st. Tel-Aviv * @instagram * daniel.grumer@gmail.com * Mailing List


אהלן Hey أهلاً

קוראים לי דניאל, אני בן 31, למדתי בבצלאל, ובתוכנית Type and Media שבהולנד, והיום אני מעצב אותיות בכל מיני שפות.

הסטודיו שלי נמצא בתל-אביב ואני עובד במגוון שיתופי פעולה עם Fontef, BlackFoundry, Lineto, ו- Typotheque.


״למה צריך עוד פונטים?״

זו שאלה שכל מי שמעצב אותיות נתקל בה לעתים קרובות במפגשים עם אנשים חדשים. מעצבי אותיות ידועים כאנשים דעתניים במיוחד, לכן לכל אחד מאיתנו יש תשובה משלו לשאלה הזו, זו שגרמה לו להגיע לפינה הספציפית והאינטימית הזו, מכל המקצועות האפשריים.

המטרה של האתר הקטן הזה היא לא למכור לכם את הפונטים שלי (יש אתרים אחרים בשביל זה), אלא לספר בפירוט למה אני עושה את מה שאני עושה כאילו זה המקצוע הכי חשוב בעולם.

אתחיל מהסיבה השטחית – זה קצת כמו אופנה. אני רוצה אותיות חדשות בדיוק מאותה סיבה שלפעמים אני רוצה בגדים חדשים. משהו בתוכי גורם לי לרצות להתחדש מדי פעם. בסיפורים חדשים, בדמויות חדשות, באתגרים חדשים וכן, גם בצורות חדשות.

אבל מעבר לאופנה, אסתטיקה וחיצוניות – לאותיות יש שימוש פונקציונלי. בין אם ארצה ובין אם לא – הן פשוט נמצאות בכל מקום. על הצמיד שהיה לי על היד 10 דקות אחרי שנולדתי, על המסך שנמצא מולי, ויום יבוא ואותיות ינוחו על המצבה שלי (אני מקווה שבפונט יפה). אנחנו צריכים אותיות בשביל לתקשר, להבין וללמוד. ובשביל לעשות זאת הכי טוב שאפשר אנחנו צריכים פונטים שיתעדכנו כל הזמן, שיתאימו במדויק לצרכים המגוונים ולטכנולוגיות המתפתחות. האם פונט שעוצב לפני 100 שנה יכול לשמש כפונט בממשק של מציאות מדומה? כן, הוא יכול. האם הוא הפונט הטוב ביותר למשימה? כנראה שלא.

ומעבר לפונקציונליות, טכלונוגיה והָייפּ – אני באמת ובתמים מאמין שאותיות שנבחרות בקפידה וברגישות טיפוגרפית יכולות לעשות הבדל גדול. במיוחד בארץ שלנו. יש פה כל מיני אנשים, שמדברים כל מיני שפות, שנכתבות בכל מיני כתבים שונים. ובמקומות ציבוריים כמו למשל באוניברסיטה, במוזיאון או במשרד ממשלתי – אני לא רואה שום סיבה שמישהו שלא קורא עברית לא יוכל למצוא איפה עושים פיפי.

ובדיוק מהסיבה הזו התחלתי להתעניין בעיצוב אותיות. השאלה שהעסיקה אותי הייתה ״האם אפשר לעצב פונט תלת־לשוני שיציג עברית, ערבית ואנגלית באופן שיוויוני?״. הרמז החיובי הראשון הראשון היה כשפרויקט הגמר שלי בבצלאל נבחר כפרויקט מצטיין על־ידי פרופ׳ עדי שטרן, שגם הוא מעצב אותיות. אמנם התוצאה היתה ראשונית, אבל זה היה עבורי סימן שיש כאן משהו ששווה להמשיך איתו.

השלב הבא היה הולנד. תואר שני. התקבלתי לתוכנית מיוחדת שמלמדת כל שנה 12 אנשים מכל מיני מקומות בעולם איך מעצבים אותיות. שנה שלמה, מהבוקר עד הערב זה כל מה שעשינו. גן־עדן, לא? בכל אופן, חזרתי משם עם המון שאלות ואתגרים־טיפוגרפיים שמעניין אותי לחקור. כמו למשל ״האם ניתן לשלב בין כתב־יד לבין דפוס?״ או ״מדוע אין לנו בעברית משפחות פונטים גדולות מרובות סגנונות?״. אבל מלבד שאלות אלו, חזרתי משם עם תשובה ברורה לשאלת המחקר המקורית שלי – ״האם אפשר לעצב פונט תלת־לשוני שיציג עברית, ערבית ואנגלית באופן שיוויוני?״. התשובה היא כן. אני יחסית בטוח בזה. ותדעו שזה מרגש אותי בטירוף.

אז קבלו את הפונט הראשון שלי – אברהם, גרסת יולי 2017. הוא צוייר במטרה להיות פונט שמתאים במיוחד לשילוט תלת־לשוני, באופן שיהיה מודע למסורות הקליגרפיות של שלושת השפות, בעל קונטרסט נמוך, גוון־קול ניטרלי וללא סריפים.

הוא יוצא היום כי הגיע הזמן שיהיו לנו פונטים תלת־לשוניים.

את זה אני לא חושב שיש צורך להסביר.

דניאל גרומר,
תל־אביב, יולי 2017